מוקדם בבוקר, יחסית, אני לבד הולכת ברחוב. אין אף אחד, המחשבות חושבות, מה אכתוב בשיעורי הבית שנתנה לנו גלית לכבוד יום האישה, הבטתי סביבי וידעתי, חשבתי על הנשים שגרו בארמונות הללו, היו להן משרתות שעזרו להתלבש לסרק את השיער לשרוך את שרוכי המחוך. היו להן מסיבות ונשפים, עגלות וסוסים.
ואנחנו היום, לא גרות בארמון ואין לנו משרתות אבל גם אין לנו שמלות ארוכות וכבדות,
אנחנו הנשים של היום, לובשות בדים קלים ונושמים ולא מסורבלים, אנחנו הנשים של היום לובשות מכנסיים וחולצה, אנחנו הנשים של היום נוסעות קרוב ורחוק , כותבות, מספרות והכל עובר תוך שניות.
אני מעדיפה את היום, ולא את האתמול.